Test practice

חסה, או חסה תרבותית (שם מדעי: Lactuca sativa) היא מין צמח חד שנתי רב זנים, הרווח כירק מאכל. בארצות מערביות, עלי החסה נאכלים קרים ולא מבושלים בסלטים, בהמבורגרים ובמנות אחרות. בסין ובמקומות נוספים במזרח, נהוג לבשל את הירק ולצרוך אותו בשלמותו.

לחסה גבעול קצר ונסתר, המתארך בעת הפריחה, ומצמיח ענפים עליהם פרחים רבים, המזכירים בצורתם גרסה זעירה יותר של פרחי שן הארי. פריחת החסה נמשכת כיום אחד בלבד ובמהלכה מתבצעת האבקה עצמית. אם החסה מגודלת למאכל, היא נקטפת לפני הפריחה.

היכן לאחסן וכמה זמן?

כְּרוּב הַקֶּלַח (שם מדעי: Brassica oleracea var. gongylodes), או קוֹלְרַבִּי, הוא זן ירק חד-שנתי ממין הכרוב במשפחת המצליבים. מקור השם קולרבי מגרמנית: Kohlrabi (שמשמעותו כרוב לפת). השם הגרמני הוא התאמה של השם האיטלקי cavolo rapa בעל המשמעות הזהה.

גודלו של כרוב הקלח הוא כ-10 ס"מ, ומשקלו 150 גרם. החלק הנאכל בו הוא התעבות של הגבעול. הצמח מבשיל כחודשיים לאחר הזריעה, ועמיד לחודש נוסף לאחר מכן. בתחילת גידולו נראה כרוב הקלח דומה מאוד לכרובית, לברוקולי או לכרוב. הוא נקטף בשלב מוקדם יותר בהשוואה לזנים אחרים במין הכרוב, אחרת יהפוך לסיבי, וטעמו ייאבד מעדינותו. ירק גדול מדי הוא לרוב סימן לכך שנקטף מאוחר מדי.
כרוב הקלח דל בקלוריות אך מכיל ויטמינים רבים, במיוחד ויטמין C, וכן ויטמינים B1, B2, B6 וחומצה פולית. הוא מכיל מינרלים רבים, ובהם זרחן, אשלגן, ברזל, סידן, מגנזיום ונחושת.
כרוב הקלח ניתן לאכילה טרי או מבושל. הוא דומה בטעמו לליבת הכרוב או לגבעול הברוקולי, אם כי טעמו מתוק ומתון יותר.
ישנם כמה זנים בקבוצת כרוב הקלח, שבחלקם צבע הקליפה סגול. בכל הזנים פנים הירק ירוק בהיר נוטה לצהוב.

היכן לאחסן וכמה זמן?

חציל (שם מדעי: Solanum melongena), הוא צמח מאכל רב שנתי נפוץ, ממשפחת הסולניים. הוא בעל מרקם ספוגי, וקליפתו בצבע סגול, לבן או שחור. מבחינה בוטנית, חלקו הנאכל של החציל הוא פרי, שכן הוא מתפתח מחלקי הפרח הפנימיים של הצמח ומכיל זרעים. מקורו של צמח החציל באזורי הודו וסרי לנקה. החציל הגיע למרחב הארץ הישראלי רק בעקבות הכיבוש הערבי.

היכן לאחסן וכמה זמן?

המלצות

• אם הפרי נקנה לפני הבשלתו, מומלץ לשמור אותו בטמפרטורת החדר, ורק אחר כך לאחסנו במקרר.
  אפשר לזרז את הבשלת האבוקדו על ידי שימורו בשקית מחוררת בטמפרטורות החדר לצד פירות אחרים כגון בננות.

קישׁוּא הוא זן תרבותי (Cultivar) במשפחת הדלועיים. הקישוא הוא מאכל נפוץ הגדל במִקְשָׁה, ונפוץ בגני ירק. מבחינה בוטנית חלקו האכיל של הקישוא הוא פרי.

תירס (שם מדעי: Zea mays) הוא צמח חד שנתי ממשפחת הדגניים. במאה ה-21 הוא הגידול החקלאי הנרחב ביותר בעולם ואחריו חיטה ואורז. צמח התירס מגיע לגובה של כ-3 מטר. הוא נזרע באביב ונקצר באביב/קיץ. הצמח זקוק לאספקת מים שוטפת ולאקלים חם.

פִּלְפֶּלֶת (שם מדעי: Capsicum) הוא סוג צמחים במשפחת הסולניים. המין התרבותי הנפוץ ביותר בו הוא Capsicum annuum, והוא כולל בין השאר את הפלפל המתוק ומספר זנים של פלפל חריף. צמח הפלפלת נקרא בלשון עממית "פלפל", וכך גם מכונה פרי הפלפלת המשמש למאכל. שמות נוספים משמשים לזני פלפלת מסוימים, כמו למשל "פלפל צ'ילי", שמתייחס לזני פלפלת חריפים, ו"טבסקו", שמתייחס למין Capsicum frutescens.

ישנם זנים שונים של בצל הגינה; המוכר ביותר מכונה בצל לבן ובצלו בצבע לבן, עם קליפה חיצונית צהבהבה. לזן המכונה בצל סגול יש בצל בגוון סגול. המונח בצל ירוק מתייחס לרוב לבצל גינה צעיר (מסוגים שונים, בדרך-כלל בצל לבן) בו דווקא העלים ירוקים ולא הפקעת משמשים למאכל, אך קיימים גם זני בצל אחרים המכונים בצל ירוק שמפתחים פקעת קטנה ולבנה ומצמיחים עלים ירוקים ארוכים (מדובר בזן שונה מבצל הגינה. הבצל הירוק נשאר עם בצלצלים קטנים ועלים מרובים גם כשאינו צעיר).

בצל הגינה נאכל בפני עצמו וכן משמש כמרכיב בסלטים או כתבלין בסוגי מאכלים רבים ושונים. טיגון או בישול הופכים את הבצל לחריף פחות או אף למתוק.

חסה, או חסה תרבותית (שם מדעי: Lactuca sativa) היא מין צמח חד שנתי רב זנים, הרווח כירק מאכל. בארצות מערביות, עלי החסה נאכלים קרים ולא מבושלים בסלטים, בהמבורגרים ובמנות אחרות. בסין ובמקומות נוספים במזרח, נהוג לבשל את הירק ולצרוך אותו בשלמותו.

לחסה גבעול קצר ונסתר, המתארך בעת הפריחה, ומצמיח ענפים עליהם פרחים רבים, המזכירים בצורתם גרסה זעירה יותר של פרחי שן הארי. פריחת החסה נמשכת כיום אחד בלבד ובמהלכה מתבצעת האבקה עצמית. אם החסה מגודלת למאכל, היא נקטפת לפני הפריחה.

היכן לאחסן וכמה זמן?